פסק-דין בתיק ס"ע 43259-05-10

1.         לפנינו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, שכר עבודה מולן, דמי הבראה ודמי חגים. התובע טוען כי פוטר מעבודתו מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים, חלף דמי הודעה מוקדמת ושכר עובר החודשים 12/09 ו- 1/10. כמו כן לא שולמו לו דמי הבראה ודמי חגים.

2.         ואלו העובדות המוסכמות:

התובע עבד אצל הנתבעת בעבודות בניה מיום 4.12.06 ועד ליום 17.1.10. שכרו שולם לו במזומן על ידי מנהל העבודה, מר ג'יבריל דבאבסה (להלן - מר דבאבסה). לתובע הונפקו תלושי שכר משירות התעסוקה.

בתצהירו ובעדותו של מר עזרא ששון, המנהל והבעלים של הנתבעת (להלן - מר ששון)נטען לראשונה כי התובע הועסק באמצעות קבלן משנה, וכי יש הסכם עבודה בין הנתבעת לבין קבלן המשנה (סעיף 4 לתצהיר, ע' 13 ש' 12-17). עם זאת הנתבעת הבהירה כי אינה טוענת לאי קיום יחסי עובד מעביד בינה לבין התובע (ע' 13 ש' 25-26). לפיכך לא נדרש לטענה זו אף אנו.

3.         האם פוטר התובע או התפטר?

התובע טוען כי פוטר ע"י מר ששון ביום 1.2.10. לטענתו, מר ששון ביקש ממנו להחזיר את היתר העבודה בישראל (להלן - ההיתר) ומשסרב לעשות כן, פוטר לאלתר (סעיף 7 לכתב התביעה, סעיפים 9 ו- 11 לתצהירו). ואולם בעדותו נשמעה גרסה שונה באשר לזהותו של הגורם המפטר:

"ש. אתה טוען בתצהירך שפוטרת, מי פיטר אותך מהעבודה.         
ת. מי שפיטר אותי מהעבודה הוא ג'בריל, היה סכסוך ביני לבינו במה שקשור לעבודה, הוא שלח אלי את עיסא שאמר לי שהם מבקשים שאחזיר להם את הרישיון, אני אמרתי לו שאחזיר לו את היתר הכניסה בתנאי שהוא ייתן לי מכתב פיטורים בגלל שאני עובד אתכם שלוש שנים וחודשיים" (ע' 7 ש' 14-17, ההדגשה הוספה- ד.פ.)

            בהמשך הוסיף התובע כי מר ששון הוא שלקח ממנו את ההיתר בעדותו (ע' 7 ש' 27-31), אך אישר כי ראה את מר ששון רק במסדרון בית הדין (ע' 8 ש' 1-9).

4.         גם באשר למועד הפיטורים לא היתה בפי התובע גרסה ברורה, חד משמעית וקוהרנטית.  בעדותו טען כי פוטר ביום 17.1.10, אולם רק בתחילת פברואר נלקח היתר העבודה שלו, וכי למעשה נודע לו הדבר כאשר ביקש להיכנס לתחום ישראל לתפילת יום שישי (ע' 8 ש' 10-19). בסיכומיו נטען, לעומת זאת, כי כאשר ביקש להגיע לעבודתו גילה להפתעתו כי היתר בוטל (סעיף 3). טענה זו אינה מתיישבת עם דבריו המפורשים של התובע כי פוטר ב-17.1.10, וההיתר נלקח רק בתחילת פברואר 2010 (ע' 8 ש' 17-19).

 עוד יאמר כי רק בעדותו עלתה לראשונה הטענה כי ביקש מכתב פיטורים בתמורה להחזרת היתר, וכי היה סכסוך בינו לבין מר דבאבסה. טענות אלו לא נזכרו כלל בכתב התביעה או בתצהיר. יודגש כי מר דבאבסה לא נחקר כלל בקשר לסכסוך הנטען.

5.         על פי גרסת הנתבעת עזב התובע את עבודתו מיוזמתו, ומבלי שהודיע על כך מראש. לטענתה וככל הידוע לה, התובע החל לעבוד אצל מעסיק אחר בחקלאות (סעיף 7 לכתב ההגנה, סעיפים 11-12 לתצהיר מר ששון). מר ששון ציין בעדותו כי  ההיתר לא בוטל מיד כדי שלא ייגרע עובד ממכסת העובדים של הנתבעת, שכן כל עוד ההיתר הינו ברשות התובע, הנתבעת אינה יכולה לקבל היתר אחר, אלא רק לאחר שיפוג תוקפו של היתר זה (ע' 14 ש' 13). עוד ציין מר ששון כי מר דבאבסה, שהוא אף קרוב משפחתו של התובע ומתגורר עמו באותו כפר, הוא זה שביקש את ההיתר בחזרה לאחר שהתובע עזב את עבודתו (ע' 14 ש' 15-16, ע' 15 ש' 24-27). עדותו של מר ששון נתמכה בזו של מר דבאבסה (ע' 17 ש' 18-27). 

6.         מן האמור לעיל עולה כי בין האמור בכתב התביעה ובתצהיר התובע לבין הדברים שנשמעו בעדותו לפנינו נתגלו סתירות מהותיות הן לגבי זהות הגורם המפטר, והן לגבי מועד הפיטורים והטענה בדבר הדרישה למכתב פיטורים. זאת ועוד. בעדות התובע הופיעה גרסה עובדתית אשר לא בא זכרה בתצהירו, לפיה רק כאשר הגיע למחסום לתפילת יום שישי נודע לו כי ההיתר בוטל (ע' 9 ש' 12-26). עוד יצוין כי בתחילה טען התובע כי ההיתר נלקח ממנו (ע' 7 ש' 21,29), ולאחר מכן אמר כי ההיתר נותר בידיו (ע' 9 ש' 8-9, 23). על כן מעדיפים אנו את גרסת הנתבעת, אשר היתה עקבית ואף נתמכה בעדויותיהם של מר ששון ומר דבאבסה, על פני זו של התובע. שוכנענו כי התובע עזב מיוזמתו את הנתבעת ועל כן הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.

נוסיף עוד כי בסיכומיה, העלתה הנתבעת לראשונה טענה כי על התובע לשלם לה דמי הודעה מוקדמת. טענה זו היה על הנתבעת להעלות לכל המאוחר בשלב שבו נקבעו הפלוגתאות בתיק (12.6.11). משלא ניתנה לתובע הזדמנות להתגונן בפניה, נדחית הטענה.

7.          שכר עבודה עבור החודשים 12/09 ו-1/10           
התובע טוען כי עם סיום עבודתו לא שולם לו שכר עבודה עבור החודשים 12/09 ו- 1/10. לדבריו קיבל את שכרו בכל חודש ממר דבאבסה במזומן, אולם בחודשים דצמבר וינואר לא קיבל שכר (ע' 1 ש' 13-14).

מוסכם כי יחסי העבודה בבין התובע לנתבעת הסתיימו ביום 17.1.10 (מוסכמה 1), ומר דבאבסה אמר בעדותו כי המשכורת שולמה לעובדים בין ה-17 ל-20 בכל חודש (ע' 18 ש' 19-20, ע' 19 ש' 30). מכאן, שמשכורת חודש דצמבר היתה אמורה להשתלם ביום 17.1.10, ומשכורת חודש ינואר ביום 17.2.10. במועדים אלו התובע כבר לא עבד אצל הנתבעת.           

            בעדותו אמר מר דבאבסה כי שילם לתובע שכר עבור החודשים הנ"ל במועדים הרגילים לתשלום השכר (ע' 20 ש' 10-11) וכי את משכורת של חודש דצמבר הוא מסר לאבו עימאד בכדי שימסור לתובע, כך אמר העד:

"ש. אז יש שתי משכורות, אחת שהיה עד בשם אבו עימאד.